עיתון הארץ, נעם בן-זאב, ביקורת על ה"חליל מתנשף", מרכז ענב, 8.12.11

הנדר הופר - ובצדק
האזנה לערב שלם בביצוע אנסמבל מיתר מגלה: זהו אנסמבל רלוונטי. מה בדיוק עושה אותו רלוונטי יותר מאנסמבלים אחרים, שגם הם מנגנים מוסיקה עכשווית חדישה ויצירות ישראליות - קשה להגדיר; כתמיד הוא טמון בעירוב המיוחד בין השלב הפרה-קונצרטי, שהוא תוצר הניהול האמנותי בבחירת היצירות והסולנים, לשלב הקונצרטי: הערב עצמו על סך כל מרכיביו. למשל ההצגה שלו, על ידי חבר האנסמבל הכנר משה אהרונוב, שהודה שבעצם הדברים הוא מפנה עורף לעיקרון מהותי בטבע האנסמבל ומפר החלטה עקרונית של חבריו - לעולם לא לדבר בקונצרט. הנדר שלא לדבר בקונצרט הוא מוצדק, בגלל החוליה האבולוציונית החסרה בין מוזיקה לבין מלים, והכישלון החוזר ונשנה של מסבירים לדורותיהם לגשר עליה; אבל גם הפרתו הוצדקה, כי אהרונוב הצליח לעשות זאת: בקסם אישי, בהומור ובחוכמה. כך נפרש המצע הנכון לקונצרט שכולו מוזיקה עכשווית שתובעת ריכוז וקשב.

קבוצת הנגנים שעלתה לבמה העידה גם היא על הרלוונטיות: צעירים שהופעתם אומרת שיתוף וקשר בגובה העיניים ולא הצבת מתרס קלאסית בין הבמה לקהל. כבר זה עשה חשק להקשיב להם, ועורר אמון. השטר נפרע בנגינה עצמה: בניצוח גיא פדר, שנתפש לגמרי כשווה בין שווים ולא כיודע-כל אדנותי למרות השליטה הנהדרת שלו בחומר ובהגשמתו גם יחד, ניגנו חברי מיתר במוזיקליות ודייקנות, לכאורה משייטים בקלות בסבך הפרטיטורות הווירטואוזיות. והתוכנית: סידרה של יצירות מרתקות, כל אחת מההיבט שלה - בהן "קאנון" החמורה של קרטר שתענוג להקשיב לה, הקונצ'רטו "לכל עת" של אג'יאשווילי שבראה עולם מיוחד של צבעי צליל, מוזיקה נועזת לחליל אלט ואלקטרוניקה עם מחול (הרקדנית מיטל בלנרו) של עופר פלץ, ויצירה מליאת חיים והמצאה, "דזה וי" של אסף מתתיהו.

אנסמבל מיתר בתכנית "החליל מתנשף". סולן: רואי אמוץ, חליל; מנצח: גיא פדר. מיצירות אליוט קרטר, אסף מתתיהו, חנה אג'יאשווילי, אלדו קלמנטי, עופר פלץ ולוקא פרנצ'סקוני. מרכז עינב תל אביב 8.12